מוראד נ' בטחון שרותים אבידר בע"מ

פסק דין

1.כתב התביעה הוגש בגין תקופת עבודה בת כ-6 חודשים, החל מיום 1.11.05 ועד ליום 15.4.06, שקדמה לה תקופת עבודה רצופה באותו מקום עבודה, אך אצל מעסיק אחר. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו בנתבעת ובתביעתו דנן הוא תבע פיצויי פיטורים ופיצויי בגין הלנתם. בהודעת עדכון שהגיש התובע לתיק בית הדין, דיווח שביום 25.5.14 קיבל מהנתבעת מכתב לשחרור כספי הפיצויים בקופת הפנסיה שלו ועל כן תביעתו הינה לפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים בלבד.

2.בעקבות כך, הגישה הנתבעת בקשתה זו לסילוק התביעה על הסף. הנתבעת הבהירה כי את מכתב שחרור הכספים מסרה לתובע לפנים משורת הדין וחרף התיישנות תביעתו. הנתבעת הוסיפה כי הזכות לפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ממילא התיישנה לפי סע' 17, 20 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – החוק). התובע נדרש להגיב לבקשה.

3.בתגובתו הלין התובע על כך שהבקשה הוגשה במקום כתב הגנה וכי היה על הנתבעת להגיש כתב הגנה כנדרש. עוד טוען התובע שעילת התביעה קמה רק ביום 11.2.14, כאשר פנה לנתבעת וביקש מכתב לשחרור כספי הפיצויים מקופת הגמל. לתובע עוד טענות רבות, אך בעיקרן הן חוזרות על האמור לעיל, או שאינן רלוונטיות.

4.דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל. סע' 20 לחוק קובע כך:

"(א)בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצוי פיטורים מכוחו – המאוחר שבין המועדים האלה:

(1)יום הפסקת יחסי עובד ומעביד;

(2)המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על-פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד;

(3)אם נקבעה, על-פי חוזה עבודה או הסכם אחר, זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק, בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי אחר או בצו הרחבה – היום שנקבע לתשלום פיצוי הפיטורים על-פי אותו חוזה עבודה או הסכם, ואם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד – היום שבו נקבעה הזכות;

(4)אם נקבעה, על פי הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה, זכות לפיצויי פיטורים לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ולא נקבע מועד לתשלומם – היום שבו נקבעה הזכות;

(5)אם הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום – יום מילוי התנאי האמור או יום תום התקופה האמורה, לפי הענין."

5.במקרה הנדון, לא טען התובע כי חלות החלופות 2-5 שלעיל, ולכן הזכות לתשלום פיצויי הפיטורים קמה לו במועד הפסקת יחסי עובד ומעביד עם הנתבעת.

6.בהתאם לסע' 17א לחוק (בצירוף עם סעיף 20(ד) לחוק) הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מתיישנת בחלוף שנה מהמועד בו הולנו פיצויי הפיטורים.

7.לפיכך, הזכות לפיצויי ההלנה התיישנה בחלוף שנה ממועד סיום יחסי עובד ומעביד, דהיינו ביום 15.5.07. התובע אינו יכול להקים את הזכות לחיים, לאחר שהיא התיישנה, באמצעות פניה לנתבעת לביצוע התשלום. יודגש, כי מדובר בהתיישנות מהותית, של הזכות עצמה, בשונה מהתיישנות דיונית, של זכות התביעה, כפי שמנסה התובע לטעון בתגובתו.

8.לפיכך, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים אכן התיישנה ודין התביעה להדחות על הסף.

9.עוד אציין, כי אין כל פסול בהעדר תצהיר לתמיכה בבקשה, בהתחשב בכך שהעובדות הרלוונטיות אינן במחלוקת (מועד סיום יחסי עובד ומעביד, מועד הגשת התביעה ומועד ביצוע התשלום).

סוף דבר

10.משמוצתה תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים ומשהתיישנה הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – דין התביעה להדחות.

11.מכיוון שהתביעה הוגשה בשיהוי רב, 8 שנים לאחר מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ולאור העובדה שהתובע עצמו מאשר שפנה לנתבעת בעניין זה לראשונה רק ביום 11.2.14 וכבר ביום 29.5.14 הודיע על קבלת כספי הפיצויים, הרי שלכל היותר היה התובע זכאי להפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד שחרור הכספים. מכיוון שמדובר בסכומי כסף פעוטים, אינני מוצאת לנכון לפסוק כל סכום נוסף, מעבר לפיצויי הפיטורים ששולמו לתובע.

12.כל צד ישא בהוצאותיו.